כללי
1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות הבאות: חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; והחזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.
הודאת הנאשם באה במסגרת הסדר טיעון דיוני. הסדר הטיעון התייחס לתיקון כתב האישום המקורי. בין הצדדים לא הייתה כל הסכמה באשר לעונש, ועל כן הצדדים טענו באופן חופשי לעניין העונש, וזאת לאחר שהתקבלו תסקירים משירות המבחן וחוות דעת של הממונה על עבודות השירות.
2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, שבהן הודה הנאשם, בתאריך 20/7/08 סמוך לשעה 13:30, בשוק העירוני בבאר שבע, הגיע מר שאוגי אבו קוש (להלן: "המתלונן") לחנות שאותה שכר בעבר, כדי לקחת מתוכה ציוד שהשאיר במקום. בין המתלונן לבין הנאשם, אשר שהה במקום, התפתח ויכוח על רקע העובדה שלנאשם יש עסק מתחרה לעסקו של המתלונן. לאחר דין ודברים עזב המתלונן את המקום, חזר לחנותו שבסמוך, ושהה בה עם מספר אנשים, ביניהם אחיו מר אחמד אבו קוש (להלן: "מתלונן 2"). בסמוך לשעה 14:30 הגיע הנאשם לחנותו של המתלונן כשהוא מצויד בסכין, יחד עם מספר רב של אנשים, אשר החלו להרביץ למתלוננים. הנאשם נכנס לחנותו של המתלונן כשהוא אוחז בסכין ודקר את המתלונן 2 מתחת לחזה מצד שמאל, בזרועו השמאלית ובכתפו השמאלית. המתלונן 2 פונה לבית החולים, שם אובחן כי קיים פצע כניסה ב- LUQ עם אומנטום, אשר יוצא מתוכו. המתלונן 2 נותח בהרדמה מלאה. בניתוח נמצא חור בסרעפת שנתפר, וכמו כן נמצא דימום קל מהאומנטום. החתך בזרועו השמאלית של המתלונן 2 נסגר עם סיכות.
תסקירי שירות המבחן
3. התמונה העולה מתסקירי שירות המבחן היא כדלקמן: הנאשם הוא בן 39, נשוי ואב לששה ילדים בגילאי 16-3. הנאשם הוא בעל עסק עצמאי של חנות ספרים בשוק העירוני בבאר שבע.
הנאשם הודה בביצוע העבירה ולקח עליו אחריות. שירות המבחן התרשם כי העבירה בוצעה על רקע סכסוך מתמשך עם המתלונן, סכסוך הקשור לחנות של הנאשם ולתחרות בין השניים, ועל רקע תחושותיו כי כבודו נפגע, בעיקר במסגרת השבטית ובהקשר התרבותי.
שירות המבחן לא הצליח להיפגש עם המתלונן על מנת לבחון את הסכסוך באופן מעמיק ואת משמעותה של הסולחה שנערכה בפועל.
הנאשם ציין לפני שירות המבחן כי ביום 9/1/12 הותקף על-ידי בני משפחתו של המתלונן, בשוק העירוני בבאר שבע, והנאשם הציג בפני השירות מסמכים שלפיהם הוא הגיש תלונה במשטרה בגין אירוע זה וכן אישור מבית החולים "סורוקה" כי הותקף. לדברי הנאשם, הסכסוך הסתיים, אך שירות המבחן ציין כי בפועל נראה שהסכסוך עדיין לא תם.
שירות המבחן התרשם כי הנאשם נוקט במנגנון של דחיסת רגשותיו הקשים לזמן ממושך, דבר אשר עלול להובילו להתפרצות ולאיבוד שליטה במצבי כעס ותסכול. הנאשם מודע להתנהגותו הבעייתית והביע רצון לערוך שינוי בדפוסי ההתנהגות המכשילים אותו. הנאשם השתלב בקבוצה טיפולית של שירות המבחן. הוא עדיין אינו משתף בתכנים אישיים רגשיים עמוקים, אך משקיע מאמצים לשתף את הקבוצה בתכנים קונקרטיים מחייו. שירות המבחן העריך שהנאשם יוכל להפיק תועלת מהמשך הטיפול, ועל כן המליץ להעמידו בצו מבחן של שירות המבחן למשך שנה. עוד ציין שירות המבחן כי נוכח חומרת העבירה נדרשת ענישה, אשר תבהיר לנאשם את חומרת התנהגותו ותציב עבורו גבולות ברורים ומסר מרתיע, הגם שענישה מחמירה עלולה לפגוע בתפקודו ולגרום לנסיגה בתחומי חייו השונים. אשר על כן המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם מאסר קצר שירוצה בדרך של עבודות שירות.
הראיות לעונש
4. מטעם המאשימה לא הוגשו ראיות לעונש, וצוין כי לנאשם אין עבר פלילי.
מטעם הנאשם הוגשו מכתב שחרור מבית החולים, שעל פיו נפגע הנאשם באירוע נושא כתב האישום, והסכם הסולחה בין משפחת הנאשם למשפחת המתלונן.
עיקרי טיעוני הצדדים לעונש
5. המאשימה עתרה להטיל על הנאשם מאסר בפועל משמעותי, מאחורי סורג ובריח, לצד מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלונן. ב"כ המאשימה הדגישה את הנסיבות לחומרה: בסופו של הוויכוח המקורי בין המתלונן לבין הנאשם, ניתק המתלונן קשר עם הנאשם ושב לחנותו. אף שחלפה שעה, הנאשם לא נרגע, אלא ניצל את הזמן לגייס חברים ולהצטייד בסכין. הנאשם בחר בדרך האלימות על מנת לפתור את בעיותיו ולא הגיע למקום על מנת להידבר עם המתלוננים. הנאשם לא הסתפק בכך שהמתלוננים הוכו, אלא השתתף באופן פעיל ודקר את מתלונן 2 בלא התגרות מצדו. מדובר בשלוש דקירות, אחת מהן באזור הלב. הוטעם כי הסכסוך בין המשפחות טרם הסתיים, כעולה מתסקירו של שירות המבחן, חרף הסכם הסולחה בין הנצים וחרף חלוף זמן רב מאז האירוע, ומכל מקום יש להתייחס לסולחה בזהירות. לטענת ב"כ המאשימה, ניתן ללמוד מן התסקיר שמסוכנותו של הנאשם לא פגה, ושבמצבי כעס ותסכול הנאשם עלול להגיע להתפרצויות ולאבד שליטה. הצורך בטיפול בבעיות האלימות והשליטה בכעסים עלה רק שנה לאחר מתן הכרעת הדין, אף שמדובר בעבירות ישנות.
ב"כ המאשימה עמדה על חומרת התופעה של שימוש בסכין כדרך לפתרון סכסוכים ועל הצורך להילחם בה מלחמת חורמה. היא הפנתה לפסקי דין שבהם הוטלו עונשי מאסר בפועל של 4-3 שנים, בגין עבירות של חבלה או פציעה בנסיבות מחמירות: ע"פ 6260/05
חדרה נ'
מדינת ישראל; ת"פ (מחוזי ב"ש) 8161/09
מדינת ישראל נ'
סמוילוביץ; ת"פ (מחוזי חי') 7108/08
מדינת
ישראל נ'
אבו
שנדי; ת"פ (מח' ב"ש) 533/09
מדינת ישראל נ'
פלוני; ת"פ (מחוזי חי') 7108/08
מדינת ישראל נ'
פלוני.
6. מנגד, עתר ב"כ הנאשם לאמץ את המלצות שירות המבחן, בתוספת פיצוי למתלונן בסכום גבוה שייקבע על-ידי בית המשפט. ב"כ הנאשם ציין כי רק לאחר שמיעת שני המתלוננים המרכזיים נמחקו שתי עבירות שיוחסו לנאשם בכתב האישום המקורי ואף העבירה שנותרה תוקנה באופן מהותי, כך שהנאשם לא בזבז זמן שיפוטי, ויש לזקוף לזכותו את הודאתו. הנאשם הביע חרטה וקיבל עליו אחריות. הנאשם מכיר בכך שעבר עבירה חמורה ומוכן לפצות את המתלונן ב-30,000 ש"ח לפחות. ב"כ הנאשם עמד על נסיבות נוספות לקולה: הנאשם עצמו נפגע באירוע נושא כתב האישום; מאז ביצוע העבירה חלפו כארבע שנים; העבירה היא אירוע חריג בחייו של הנאשם: הנאשם נעדר עבר פלילי, ואף במהלך הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה לא ביצע כל עבירה אחרת; נסיבותיו האישיות של הנאשם קשות ואף על פי כן הוא הצליח להקים משפחה ועסק ולהתנהל באופן נורמטיבי, כיום הוא בן 40 ואב ל-6 ילדים; על פי חוות הדעת של שירות המבחן, שליחתו של הנאשם למאסר בפועל תגרום לו פגיעה ונסיגה בכל תחומי חייו. ב"כ הנאשם הדגיש, כי יש אינטרס ציבורי בשיקומו של הנאשם; ולטעמו, יש ליתן לשיקול השיקום מעמד מיוחד לעומת שיקולי הענישה האחרים; הסכסוך הסתיים וקיימת סולחה סופית בין הצדדים, שגם במסגרתה שולם פיצוי בין המשפחות, ואף בכך יש משום שיקול לקולה. ב"כ הנאשם הוסיף והתייחס לאמור בתסקירו של שירות המבחן, שלפיו הנאשם הותקף על-ידי בני משפחתו של המתלונן, וציין כי חרף אירוע זה המשפחה של המתלונן המשיכה להיות בקשר עם הנאשם ועם בני משפחתו באופן רגיל, וכי דווקא אירוע זה מלמד על השינוי שחל בנאשם, משום שהנאשם לא הגיב באלימות אלא הגיש תלונה במשטרה.
ב"כ הנאשם הציג אסופת גזרי דין של בתי משפט מחוזיים לגבי מקרים שלטענתו הינם דומים או אף חמורים יותר, שבשל נתוניהם האישיים של הנאשמים ותסקירי שירות המבחן לא הוטל בהם עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח אלא בעבודות שירות.
7. הנאשם אמר בבית המשפט כי זה המקרה היחיד שקרה לו בחייו. הוא מקווה שלא יקרה לו שוב, הוא מצטער ומתבייש. הוא למד לקח מהמקרה והבין איך להתנהג.